SPACE NETWORK NEWS : News

Culture

ירושלים של תקווה: ביקור במוזיאון הסובלנות, שמבקש להזכיר לנו שאפשר גם אחרת

  • By Editorיצחק רביחיא
  • 11 18
  • 2026

 בין זיכרון לתקווה, בין אדריכלות מרשימה למפגש אנושי, מוזיאון הסובלנות בירושלים מבקש להיות הרבה יותר ממוסד תרבותי: הוא שואף להפוך לבית של דיאלוג, חינוך, יצירה וחיים משותפים, דווקא בתקופה שבה החברה הישראלית זקוקה לכך יותר מתמיד.

 

השבוע ביקרתי עם חברים לראשונה במוזיאון הסובלנות במרכז ירושלים. ביקור שעורר בי מחשבות על המוזיאון עצמו וחשיבותו לחברה ולקהילה שבה אנחנו חיים ועל הדרך שבה הייתי רוצה לראות אותה בעתיד. לי לא היה ספק שמוזיאון הסובלנות הוא אחד ממוסדות התרבות החדשים, המרשימים והמסקרנים בירושלים. 


את הסיור ערך איתן אמסלם, מנהל חווית המבקר במוזיאון הסובלנות שליווה אותנו בין חללי המוזיאון, הציג בפנינו את התפיסה העומדת מאחורי הקמתו ואת מגוון הפעילויות המתקיימות בו. איתן סייע לי להבין שלא מדובר בעוד מוזיאון במובן המקובל של המילה. זהו ניסיון ליצור מרחב ציבורי שבו תרבות, היסטוריה, חינוך ומפגש בין בני אדם מתחברים לרעיון אחד: היכולת לחיות יחד בסובלנות גם כאשר אנחנו שונים זה מזה.

 

הביקור קיבל משמעות נוספת על רקע המציאות הישראלית של השנים האחרונות. במדינה שבה מחלוקות פוליטיות, חברתיות ולאומיות הפכו לעיתים קרובות לשיח של עימות, עצם קיומו של מוסד שמציב במרכז את ההקשבה, כבוד האדם והדיאלוג הוא אמירה חשובה.

 

סיפורו של המוזיאון מתחיל בשנות התשעים, ביוזמתו של ראש עיריית ירושלים דאז, טדי קולק, ובהשראת מוזיאון הסובלנות בלוס אנג'לס. הרעיון היה להקים בירושלים מוסד בינלאומי שיעסוק בשאלה שהפכה לאחת השאלות החשובות של המאה ה-21: כיצד בני אדם מקבוצות, דתות ותרבויות שונות יכולים לחיות זה לצד זה, מתוך כבוד הדדי והכרה בשונות.

 

במהלך השנים עבר הפרויקט דרך ארוכה, רצופה שינויים, עיכובים, מחלוקות ותכנון מחדש. בתחילת הדרך הופקד התכנון האדריכלי בידי האדריכל הבינלאומי פרנק גרי, מי שתכנן בין היתר את מוזיאון גוגנהיים בבילבאו. התוכנית המקורית שלו הייתה שאפתנית במיוחד, אך עלויות הבנייה והקשיים שהתעוררו סביב הפרויקט הביאו לשינויים.

 

בהמשך נבחר משרד האדריכלים הישראלי חיוטין אדריכלים לתכנון מחודש, וגם שלב זה לא הגיע לכלל ביצוע. לבסוף הועבר הפרויקט למשרד האדריכלים הבינלאומי Canon design Adeas    בשיתוף האדריכל הירושלמי יגאל לוי ומשרדי אדריכלים נוספים. הבנייה הושלמה בשנת 2023 והמוזיאון פתח את שעריו לקהל.

 

עוד לפני שנכנסים לתערוכות, קשה שלא להתרשם מהמבנה עצמו. המוזיאון, המשתרע על פני כ-18,800 מ"ר בארבעה מפלסים, הוא יצירה אדריכלית בעלת נוכחות, אך גם כזו שמנסה להשתלב בסביבתה. השילוב בין אבן גיר בגווני מוקה וקרם לבין קיר זכוכית רחב הפונה דרומה יוצר מבנה מרשים של אדריכלות מודרנית ופתוחה העניק תחושה של מקום קסום, פתוח ומיוחד עם חלונות ענקיים המכניסים אור ונוף מרהיב של העיר החדשה והעתיקה. במרכז המבנה נמצא גרם מדרגות מונומנטלי, המחבר בין המפלסים והחללים. גם כאן נדמה שהאדריכלות מבקשת לבטא רעיון של תנועה, מפגש, התבוננות ומעבר בין נקודות מבט שונות. הכניסה למוזיאון נעשית דרך "גן תיקון עולם", המוביל לרחבה עירונית ולאמפיתיאטרון פתוח ובו כאלף מקומות ישיבה. במקום משולב גם שריד משוחזר של אמת מים עתיקה. המוזיאון   אינו מסתגר מאחורי קירותיו, אלא פותח את שעריו לעיר ולציבור.

 

סוגיה רגישה הקשורה למוזיאון הסובלנות קשורה לקרקע שעליה הוא הוקם. המתחם שנרכש נמצא בשולי בית הקברות המוסלמי בממילא. במהלך החפירות הארכיאולוגיות נמצאו שרידי קברים ובעקבות  עתירה לבית המשפט העליון העבודות הופסקו עד לפסיקת בית המשפט בשנת 2009 שנתן אישור שיפוטי לקידום הפרויקט. 

 

אחד הדברים המרשימים שלמדתי במהלך הסיור הוא שהמוזיאון, בניהולו של המנכ"ל יהונתן ריס (Jonathan Riss) , אינו מסתפק בהצגת תערוכות לקהל. הוא מבקש להיות מוסד פעיל בחיי החברה והקהילה, עם פעילות חינוכית, מפגשים, הרצאות, כנסים, מופעים ותוכניות המיועדות לקבוצות שונות באוכלוסייה. בין היוזמות נמצאים בית הספר לתרבות המחלוקת, שמטרתו להקנות כלים לניהול ויכוח ושיחה מכבדת גם כשקיימים פערים עמוקים, וכן אקדמיה למנהיגות, שנועדה לטפח דור חדש של מובילי שינוי חברתי.  לצד אלה מתקיימים אירועי תרבות, מפגשים בין קהילות, פעילויות חינוכיות ותוכניות העוסקות בפלורליזם, בשוויון ובאחריות אזרחית. המוזיאון משמש גם מרכז כנסים בינלאומי, ובמתחמו אולמות (400 ו 150 מקומות ישיבה) ואמפיתיאטרון המאפשרים לקיים אירועים ומופעים לקהל רחב.

 

החזון המוצהר הוא ליצור מעין "אוהל אברהם" בן זמננו – מיזם שיהונתן ריס מקדם כשני עשורים, ליצור מקום פתוח שבו אנשים בעלי אמונות, זהויות ותפיסות עולם שונות יכולים להיפגש, להקשיב וללמוד זה מזה. לא בהכרח להסכים, אלא ללמוד לחלוק מרחב משותף בלי לוותר על כבודו של האחר.

 

בימים אלה מוצגות במוזיאון שלוש תערוכות מרכזיות, שכל אחת מהן מציעה זווית אחרת על החברה הישראלית ועל ההתמודדות שלה עם העבר וההווה.

 

הראשונה, 06:29 "–  מחושך לאור"  היא תערוכה עוצמתית העוסקת באירועי 7 באוקטובר ובמה שהתרחש בעקבותיהם. באמצעות עדויות מצולמות, מסכים גדולים ומפה אינטראקטיבית, היא מביאה את סיפורו של אותו יום דרך עיניהן של נשים שחוו את האירועים מקרוב. את התערוכה יצרו נעם שלו וקובי סיט, הצלם זיו קורן תיעד חלק מהחומרים, והאוצר הוא מלכי שם טוב, אביו של עומר שם טוב ששוחרר מהשבי. לצד תיאורי האימה והאובדן מוצגים גם סיפורי גבורה, מעשי חסד וערבות הדדית, שהעניקו מעט אור בתוך המציאות הקשה. זו אינה תערוכה קלה לצפייה, אך יש בה חשיבות רבה בתיעוד הזיכרון הקולקטיבי. הכניסה אליה מגיל 16 ומעלה.

 

תערוכה נוספת "מתעדים את ישראל" מציגה אוסף צילומים היסטוריים של צלמי סוכנות הצילום מגנום, המתעדים את ישראל מתקופת טרום המדינה. בין הצלמים רוברט קאפה ודוד "צ'ים" סימור. התמונות מחזירות את המבקרים אל רגעים מכוננים בהיסטוריה הישראלית, ומאפשרות להתבונן במדינה הצעירה, באנשים שחיו בה ובתקוות שליוו את הקמתה.

 

התערוכה השלישית "אהבה בצל מלחמה"  מציגה שמונה סיפורי זוגיות ואהבה שנרקמו במהלך מלחמת חרבות ברזל. באמצעות דיוקנאות מצולמים וסיפורים אישיים נחשפים המבקרים למפגשים אנושיים, לאהבות שצמחו במציאות של פחד ואובדן ולכוח של הקשר האנושי. אוצרת יפעת שומרוני. 

 

במאי 2027 צפויות להיפתח בהדרגה גם תערוכות הקבע של המוזיאון, שיתמקדו בערכי הסובלנות ובסיפור האנושי שמאחורי מפגשים בין תרבויות ואנשים. בין המיזמים גם מעבדה חברתית ומיצג בדמות הרמב"ם בטכנולוגיית בינה מלאכותית.

 

מעבר לתערוכות, מוזיאון הסובלנות מציע תוכנית אירועים מגוונת הכוללת הופעות מוזיקליות, הרצאות, כנסים וסיורים. כולי תקווה שמוזיאון הסובלנות יצליח להוות גם מוזיאון וגם מוסד תרבותי ירושלמי אוטנטי שניתן יהיה להשתתף בפעילויותיו ולהיחשף לתכניו.

 

יצאתי מהביקור עם תחושה שמוזיאון הסובלנות הוא פרויקט חשוב, שאפתני ובעל פוטנציאל להשפיע על השיח הציבורי בישראל. הוא עדיין נמצא בתהליך של התפתחות והרחבת הפעילות, וחלק מחזונו הגדול עוד צריך להתממש. אבל דווקא בתקופה שבה החברה הישראלית מתמודדת עם שסעים, מחלוקות וחוסר אמון, יש חשיבות למקום שמנסה להציע אלטרנטיבה: פחות צעקות, יותר הקשבה; פחות שיפוטיות, יותר סקרנות; פחות התבצרות בעמדות ויותר נכונות להכיר את האדם שמולנו.

 

סובלנות אינה הסכמה עם כל דעה, וגם לא ויתור על הזהות האישית. היא היכולת להכיר בזכותו של האחר לחשוב אחרת, להאמין אחרת ולחיות אחרת, מבלי לשלול את אנושיותו. בירושלים, עיר שמסמלת יותר מכל את המורכבות של חיים משותפים, זהו מסר שראוי להשמיע שוב ושוב. מוזיאון הסובלנות מבקש להפוך את המסר הזה ממילים למעשים. אם יצליח בכך, תהיה לו תרומתו גדולה לחברה הישראלית.

 

למי שטרם ביקר אני ממליץ להירשם לאחד הסיורים של מוזיאון הסובלנות הנמצא ברחוב הלל 32, בלב ירושלים.  שעות הפעילות הן בימים ראשון עד חמישי, 09:30–18:00, ובימי שישי 09:30–14:00. בשבת המוזיאון סגור.

 

הביקור בתערוכות נעשה במסגרת סיורים מודרכים, בעברית ובאנגלית, שאורכם כ-90 דקות וכוללים את שלוש התערוכות. מחיר הכרטיסים נע כיום בין 35 ל-50 שקלים, בהתאם לסוג הכרטיס. מומלץ להזמין מקום מראש. נסו ותיהנו.

 

פרטים והזמנות באתר המוזיאון: https://www.motj.org.il/

 

קרדיט צלם: שי גיל 


 

Life Information more +

Tourism from SNN more +